הפיר2פיר מת, יחי הבנק המלך החדש

פלטפורמות מימון העמיתים P2P הבטיחו לשנות את העולם ולאפשר פעילות הלוואות ללא מתווכים שתהיה רווחית יותר לכולם. זה לא עבד ולא הולך לעבוד. המימון האלטרנטיבי שמצליח מגיע מחברות מימון או בנקים דיגיטליים. בישראל עדיין לא למדו את מה שהעולם כבר יישם.

לא כל המהפכות מצליחות. זו ספציפית מתרסקת ברגעים אלו ממש. בשנת 2005 סטארט אפ בריטי בשם Zopa הסביר לעולם שהבנקים הם מתווך מיושן וצריך להחליפו. זו היתה פלטפורמת הpeer2peer (מימון עמיתים) הראשונה בעולם. השנה (2020) Zopa קיבלה רישיון בנקאי. איך שגלגל מסתובב לו. בכל הנוגע למתן אשראי' השוק מאותת שאין מקום למתווכים בסגנון הp2p. הם אינם רווחיים, המודל פשוט לא עובד בהיקפיםגדולים.

Zopa לא לבד, מאז שנת 2005 העולם הוצף באלפי פלטפורמות P2P, הגדולות מביניהן הונפקו בבורסה כדוגמת Funding Circle הבריטית או lending club האמריקאית. אף חברה כזו לא לא הפכה למצליחה במודל של P2P, או שהן נסגרו או שהן החליפו את המודל. בשביל להבין כמה שזה לא עובד: מניות Funding circle ו-lendingclub שהן מהחברות הגדולות וה״מוצלחות״ בתחום צנחו ביותר מ90% מאז ההנפקה לאור היעדר רווחיות. שוק הp2p הבריטי שנחשב למשוכלל בעולם מתכווץ ביותר מ-50% בזמן הקורונה וזאת בזמן שכל מלווה אלרטנטיבי אחר גדל. הדבר נכון גם לארצות הברית שבה lending club דיווח על צמצום של למעלה מ80% בהעמדת אשראי חדש בזמן הקורונה. חברות מובילות בתחום כגון ratesetter נמכרות לבנקים במחירים מגוחכים ונמוכים משמעותית מההון שהושקע בהן או נסגרות (growthstreet).

למה זה לא עובד? כדי שחברת מימון תעבוד בצורה טובה היא צריכה להצליח בשלושה תחומים: גיוס מקורות (שיהיה כסף לתת ללווים), יכולת תפעול (שהלוואות באמת יונפקו וישולמו) וניהול סיכונים (תמחור סיכון הריבית וההפסדים). בעוד שבשני הפרמטרים האחרונים פלטפורמות הP2P יכולות להיות מוצלחות כמו כל בנק או חברת אשראי, בנושא גיוס המקורות זה לא עובד. מסתבר שמשקיעים, פרטיים או מוסדיים, מחפשים ודאות וזהות אינטרסים. ודאות זה אומר להשקיע באג״ח או פיקדון עם תנאים סדורים וברורים. זהות אינטרסים אומר שאף אחד לא רוצה שינהלו לו הלוואה אם המנהל של ההלוואה לא הלווה גם מהכסף שלו. זה קצת כמו ללכת לניתוח להסרת משקפיים ולראות שלרופא יש משקפיים. משקיע בפלטפורמת P2P לא יודע כמה כסף הוא ירוויח או מתי יוכל למשוך אותו. בנוסף, פלטפורמות אלו גובות מעבר לריבית (שמשולמת כולה למשקיע) גם עמלת הקמה גבוהה ביותר (שמגיעה גם ל-6%) באופן שמביא את העלות האפקטיבית של האשראי בישראל למעבר ל-10%. עלות זו אינה אטרקטיבית לעסקים טובים.

איך כן אפשר לגייס מקורות לשחקני פינטק חדשים? מלווים דיגיטליים (digital lenders) ובבנקים חדשים (challanger banks) המנפיקים אג״ח או מקבלים פקדונות בנקאיים. לדוגמה אפשר לקחת חברות ענק אמריקאיות שמלוות את כספן כגון kabbage או sofi או שירותי בנקאות דיגיטליים כגון Oaknorth או Tide. חברות אלו מכניסות את היד לכיס ומלוות קודם את הכסף שלהן. אחרי שהן הראו שהן יודעות לעשות את זה הן מגייסות חוב ומתחייבות לשלם ריבית. כמו תמיד השוק הישראלי נמצא במגמה לאחור אבל בכיוון הכללי של שאר העולם. בישראל קמו עד כה 5 חברות P2P. אחת מהן, Eloan נרכשה על ידי גוף מוסדי (מיטב ד״ש) וחדלה להיות P2P. והחברות האחרות סובלות מהקשיים שציינו לעיל. מצד שני חברות האשראי הציבוריות הישראליות שנסחרות בבורסה עוסקות בניכיון צ׳קים בלבד ואינן מעמידות אשראי אשר מהווה תחרות אמיתית למערכת הבנקאית, וגם אינן עוסקות בשירותים דיגיטליים. האם השוק הישראלי יצליח לפתח את המודל הנכון?

גילוי נאות: הכותב האמין בזמנו במודל הP2P, הקים את קרן ההשקעות P2P הראשונה בישראל והקים את חטיבת האשראי העסקי בחברת טריא. הכותב ממייסדי חברת הבנקאים, בנקאות מימון בלי בנק.